החלטה בתיק ת"א 32108-11-09

מונחת בפניי סדרת בקשות מטעם הנתבע/מבקש מיום 23.10.2011 למתן צו למענה על שאלון אותו שלח אל התובעת/משיבה , וכן בקשה נוספת למתן צו לחיוב התובעת ליתן תצהיר גילוי מסמכים . עוד עותר הנתבע להתיר הגשת הודעה צד ג' נוספת כנגד אדם בשם אלכסנדר מוגילביץ' .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)      התובעת שימשה במהלך שנת 2009 כאחראית על מחלקת הקליטה העירונית בעיריית צפת . הנתבע עבד בעיריית צפת בין התאריכים 4/2005 ועד 1/2010 ואף שימש במהלך עבודתו כמנהל מחלקת הקליטה העירונית בעיריית צפת .

2)      בתאריך 26.11.2009 הגישה התובעת כנגד הנתבע בבית משפט השלום בצפת תובענה בסך של 129,000 ש"ח מכח הוראות סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע , תשכ"ה - 1965 בגין שני פרסומים , הכוללים לכאורה אמירות פוגעניות ביותר כנגדה . עניינו של הפרסום הראשון המיוחס לנתבע עוסק באמירה לכאורית של הנתבע בשנת 2009 עת שוחח עם הצד השלישי בתיק זה (ראש עיריית צפת מר אילן שוחט) . לטענת התובעת , במהלך אותה שיחה ציין הנתבע בפני ראש העיר שהתובעת איננה ראויה לכהן בתפקידה מחמת היותה נערת ליווי . הפרסום השני המיוחס לנתבע הינו אירוע נוסף , אשר התרחש גם הוא לכאורה בשנת 2009 . לגרסת התובעת , הנתבע שוחח עם אדם בשם אלכסנדר מוגילביץ' , שהינו בעל מעדנייה בעיר צפת , ובמהלך אותה שיחה ציין בפניו כי התובעת עבדה בעיר ת"א בתור נערת ליווי .

3)      לעומת זאת , טען הנתבע בכתב ההגנה , כי תכליתה של תובענה זו הינה לבוא עימו נקם על כך שניהל הליכים משפטיים סבוכים כנגד מר ארקדי בארסט , שהינו מ"מ ראש עיריית צפת ויו"ר מחלקת הקליטה בעיר , ואשר אליבא דגרסת הנתבע התובעת מנהלת עימו מערכת יחסים רומנטית במקביל לעבודתם המשותפת של השניים בעיריית צפת באופן המהווה ניגוד עניינים של ממש מחמת כפיפותה המקצועית של התובעת למר בארסט . הנתבע אף הכחיש בכתב הגנתו את טענות התובעת והגיש הודעה צד ג' כנגד ראש עיריית צפת , מר אילן שוחט , בנימוק כי מר שוחט עצמו הוא זה אשר ציין בפניו שהתובעת הינה נערת ליווי כאשר לגרסתו של הנתבע במהלך אותה שיחה ראש העיר אף הפציר בפניו לפרוש מעבודתו בעיריית צפת . הנתבע אף הכחיש בכתב ההגנה את עצם האמירה המיוחסת לו מצידו של מר מוגילביץ' ואף טען בכתב הגנתו , כי מר מוגילביץ' עצמו ציין בפניו שהתובעת מתגוררת בטבריה מזה כשלוש שנים וכי טרם תקופה זו עבדה לפרנסתה כנערת ליווי בעיר ת"א .

4)      הצד השלישי (ראש העיר , מר אילן שוחט) הכחיש במסגרת כתב הגנתו ובתצהירו , כי ציין בפני הנתבע שהתובעת הינה נערת ליווי , אלא טען , כי הנתבע עצמו ציין בפניו שהתובעת הינה נערת ליווי ואף ניסה לשכנעו לפטרה מעבודתה בעיריית  צפת , או לחילופין לכל הפחות להעבירה מתפקידה כמנהלת מחלקת הקליטה בעיריית צפת . בנוסף , לכך עתר הצד השלישי לדחיית ההודעה שהוגשה כנגדו .

5)      בתאריך 24.5.2010 פנה ב"כ הנתבע (עו"ד בנימין פרג') אל ב"כ התובעת (עו"ד מלי שרגיל) במכתב דרישה למתן תשובות לשאלון הכולל בחובו 96 שאלות . בו ביום השיבה ב"כ התובעת במכתב תשובה , כי התובעת מסרבת לענות על השאלון מאחר והשאלות הכלולות בו הינן שאלות מבישות ופוגעניות תוך חדירה לתחום צנעת הפרט והתערבות אסורה ביחסי עו"ד-לקוח . לאחר שהתיק הועבר לבית-משפט זה על פי החלטת כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון (כב' הנשיא אזולאי) , התקיים דיון מקדמי בתאריך 26.6.2011 , אשר במהלכו קבע ביהמ"ש כי בקשתו של הצד השלישי לדחיית ההודעה , אשר הוגשה כנגדו , תוכרע רק לאחר שמיעת ראיות הצדדים . עוד קבע ביהמ"ש בהחלטתו זו , כי על הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים בתוך 30 יום , וכי במהלך מתן התשובות לשאלונים יהא על הצדדים להתייחס באופן מפורש לכל שאלה ותשובה , ובמידת הצורך להפנות את סוגיית המענה לשאלות להכרעת ביהמ"ש .

6)      לאחר הדיון בביהמ"ש פנה ב"כ הנתבע פעם נוספת אל ב"כ התובעת במכתב דרישה להמציא למשרדו את תצהיר התשובות לשאלון . במענה למכתב זה השיבה ב"כ התובעת במכתב תשובה בלתי פורמאלי הכתוב בכתב ידה , כי על ב"כ הנתבע לציין במכתב תשובה על אלו שאלות ספציפיות מתוך מכלול השאלות שנשלחו למשרדה נדרשת התובעת לענות . בתשובה למכתב זה ציין ב"כ הנתבע , כי על התובעת לענות על כל התשובות המפורטות במסגרת השאלון , או לחילופין , לכל הפחות , לענות על התשובות עליהן הינה מסכימה לענות כאשר השאלות השנויות במחלוקת תוגשנה להכרעת ביהמ"ש . בתשובה למכתב זה ציינה ב"כ התובעת , כי תתייחס לתוכנו של מכתב הדרישה דנן רק לאחר שב"כ הנתבע יואיל לשלוח אל משרדה את מספרי השאלות , אשר הינו סבור כי על התובעת להשיב עליהן . 

7)      לאחר קבלת תשובתה של ב"כ התובעת , פנה ב"כ הנתבע אל ביהמ"ש בתאריך 23.10.2011 בבקשה לכוף על התובעת באמצעות צו שיפוטי לענות על השאלון כולו , וכן בבקשה נוספת למתן צו לגילוי מסמכים בנימוק כי ב"כ התובעת עושה כל אשר לאל ידה על מנת להתחמק מהחלטותיו של ביהמ"ש ומן החובות הקבועות במסגרת הדין . עוד עותר התובע בבקשה נוספת , לצירופו של מר אלכסנדר מוגילביץ' כצד שלישי נוסף בתיק זה בנימוק , כי טרם הגשת כתב התביעה בביהמ"ש הוחתם מר מוגילביץ' על ידי ב"כ התובעת גבי תצהיר שבו טען , כי הוא עצמו מסר לאדם בשם אריק ניימן את תוכן הפרסום השני שבגינו הוגשה התובענה בתיק זה .

8)      במהלך הדיון המוקדם בביהמ"ש מיום 19.1.2012 וכן בתגובתה מיום 14.6.2010 ציינה ב"כ התובעת , כי כלל השאלות הנזכרות במסגרת השאלון , ובפרט השאלות הנזכרות במסגרת סעיף 7 לתגובתה מיום 14.6.2010 , אינן רלוונטיות לתובענה ואף כוללות בחובן דרישה למענה על סוגיות המצויות בתחום צנעת הפרט , וכי תכלית הבקשה להוספת צד שלישי נוסף הינה לגרום להתמשכות ההליכים בביהמ"ש .

דיון והכרעה :

בקשת הנתבע למתן צו המורה לתובעת ליתן תצהיר מענה על שאלון וכן תצהיר גילוי מסמכים :

9)      נקודת המוצא בבחינת הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ומענה על שאלון היא שלכל צד קמה הזכות לקבל מענה כמו גם לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, וזאת על מנת לייעל את הדיון המשפטי. ההלכה היא כי יש להבטיח מענה מפורט וגילוי רחב ככל האפשר, ובלבד שהוא רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, ואינו בבחינת "דייג" של עובדות ומסמכים מתוך מטרה לפשט את ההליכים , לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעל דין ביחס לעניינים שניתן להשיג הודיות לגביהן (ראה : ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר נ' אמיר מרדכי ואח' , פ"ד מו(3), 793 ,עמ' 798-799 ; רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל , מיום 7.11.07) .  זאת ועוד, הכלים הדיונים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי , ליצור שוויון בין בעלי הדין  ולהעמידם , עד כמה שהדבר אפשרי , בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק , פחות או יותר שווה.

10)  באשר למענה על שאלון, קובע הדין כי השאלון כפוף לתנאי שהשאלות הנשאלות בו תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת שבין הצדדים המתדיינים. עם זאת, יש לבדוק כי הן אינן מכבידות יתר על המידה על הנשאל. תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת לעניין רלבנטיות השאלות , כי הרשות תינתן רק לשאלות הקשורות לעניין שבנדון. יפים לעניין זה דברי השופט גורן בספרו, " סוגיות בסדר הדין אזרחי", מהדורה תשיעית, בעמ' 156: " בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות שבשאלון שהציג לו בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן ולאחר שבית המשפט התבקש ליתן צו המחייב אותו לעשות כן, והשאלות הן רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי שבהעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות שומה על בית המשפט לחייב אותו בעל דין לענות לשאלות".

11)  תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת  בחובה סנקציה לפיה , במקרה של אי קיום צו גילוי מסמכים ומענה לשאלון, יימחק כתב טענותיו של בעל דין. סנקציה זו היא סנקציה חריפה וככלל, נזהרים בתי המשפט מלהפעילה. אולם, אם נוכח בית המשפט כי מי מהצדדים הפר את צו גילוי המסמכים ומענה לשאלון שניתן, תוך שהוא פועל בזדון או בזלזול בהחלטותיו של בית המשפט, או אז עשוי בית המשפט להשתמש בסמכותו ולהורות על מחיקת כתב הטענות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בפס"ד ג'מבו לעיל בעמ'        800 : "אין פלא בדבר, איפוא, שבתי משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט... הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט  בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו...מחיקת כתב הגנה אינה מסע עונשין נגד נתבע, ומקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור, לא ימחקו את כתב הגנתו." .

12)  במקרה דנן , ב"כ התובעת ציינה בתגובתה , כי בחרה שלא לגבות ממרשתה תצהיר תשובות לשאלון , אשר נשלח למשרדה , מאחר והשאלון כולל בחובו באופן גורף שאלות פוגעניות ובלתי רלוונטיות למחלוקת . עם זאת , במסגרת תגובתה מיום 14.6.2010 התייחסה ב"כ התובעת לשורה של שאלות , אשר לטעמה הינן בלתי רלוונטיות ופוגעניות , ולא למכלול השאלות הנזכרות במסגרת השאלון .

13)  ודוק , תקנה 109 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 קובעת , כי התנגדות למתן תשובה על שאלה פלונית תירשם בתצהיר הנערך בתשובה על השאלות , וכך גם במקרים בהם בעל דין סבור כי שאלה מסוימת הינה חסויה ובלתי רלוונטית , לרבות מקרים העוסקים ביחסי עו"ד-לקוח ופגיעה בפרטיות , הרי ששמורה בידי המשיב על השאלון הזכות לציין זאת בתצהיר התומך בתשובה לשאלון וכאשר פסיקת בתי-המשפט ביחס לגילוי ועיון במסמכים חסויים רלוונטית אף  לעניין מענה לשאלונים (ראה : אורי גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי , תשס"ט - 2010 , עמודים 191 - 192) .

14)  תובע איננו יכול להישמע בטענה שלפיה הזכות לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני נתבע ראיות שהן רלוונטיות לביסוס הגנתו של הנתבע ואמת המידה שעל פי ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות , היא מידת הרלוונטיות המסמכים ו/או המידע שגילויים נדרש לבירור המחלוקת ואף קיימת בידיו האפשרות למחוק את כתב תביעתו , על מנת להעדיף את ההגנה על פרטיותו על פני ההכרח לחשוף בפני נתבע את אותן ראיות/מידע  שאין ברצונו לחשוף במסגרת ההליך המשפטי . החובה בדבר גילוי המסמכים/מידע כפופה לדרישת הרלוונטיות ולקיומו של צורך ממשי בחשיפת החומר המוגן לצורך ניהול משפט תקין צריכה לאזן בין הערך המחייב קיומו של משפט הוגן לבין הזכות לפרטיות . לפיכך , בכדי להצדיק חשיפת ראייה הפוגעת בפרטיות על פני הצורך בגילויה לשם עשיית צדק ,אזי , על הצורך בחשיפה להיות עדיף על פני העניין שלא לגלותה , ולפיכך מידע הנוגע להכנסתו ולמצבו הכלכלי של אדם חוסה תחת הגנת הפרטיות ושימוש בו שלא בהסכמתו פוגעת בפרטיותו . זאת ועוד , כאשר בעל דין סבור , כי אין להרשות עיון במסמך/מידע מחמת חיסיון שחל עליו במסגרת , וזאת היה אם במסגרת מערכת היחסים שבין עו"ד-לקוח ו/או בכל עניין אחר , או אז שומה עליו לטעון טענה זו באופן מפורש במסגרת תצהיר התשובה מטעמו (ראה : גורן , שם , מהדורה עשירית עמודים 206 - 208) .

15)  חרף זאת , עשתה התובעת דין לעצמה וחרף החלטתו הקודמת של ביהמ"ש בחרה שלא לפעול על פיה וכן על פי הוראות הדין תוך התעלמות מחובתה הבסיסית להמציא לנתבע תצהיר גילוי מסמכים וכן תצהיר תשובות לשאלון . לא מצאתי , כי בנסיבות שנוצרו אכן מן הראוי להורות על סילוק התובענה על הסף , מה גם שלמקרא בקשת הנתבע אף לא עולה כי ב"כ הנתבע עתר לשימוש בסעד קיצוני זה . לפיכך , הנני מאפשר בידי התובעת להשלים את ההליכים המקדמיים הרלוונטיים בתוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו , דהיינו מענה מפורט לשאלון באמצעות תצהיר מטעם התובעת ותוך התייחסות פרטנית לכל שאלה ושאלה , ובנוסף המצאת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה של התובעת .